סוטרא 7.4 היא הראשונה מבין 4 סוטרות אשר ברברה סטולר מילר בספרה "Discipline of Freedom" מכנה "טרנספורמציה או שינוי של פעולה".
הסוטרא אומרת כך "הקרמה של היוגי איננה לבנה ואיננה שחורה (טענה 1), ובהמשך "של האחרים תלת גוונית" (טענה 2).
נתבונן רגע בשתי הטענות ולאחר מכן נבהיר למה פטנג'לי מתכוון כאן: הטענה הראשונה מתייחסת ליוגי ומזהה אותו עם סוג של קרמה או א-קארמה שמתאפיינת בכך שהיא איננה לבנה וגם איננה שחורה – למעשה במילים אחרות איננה קרמה בכלל במובן מסוים.
הטענה השנייה מציגה למעשה את שאר האופציות המאפיינות את מצבם של כל האחרים שאינם יוגיים: תלת גונית כאשר הכוונה היא ל 3 אפשרויות - קרמה שחורה, קרמה לבנה, קרמה שהיא גם שחורה וגם לבנה או יותר נכון חלק מהזמן שחורה וחלק אחר לבנה.
אם כן פטנג'אלי מתאר כאן 4 קרמות כאשר הייחודית הוא זו של היוגי (היא למעשה אף אחת מהשלוש המוזכרות - הוא מתכוון כאן -ללא איזכור מפורש- גם לכך שהיא אינה קרמה מעורבת, אך כנראה מניח שהדבר יובן מאליו....)
מהן 4 הקרמות הללו? :
טבעה של קרמה דומה לטבעה של מחשבה במובן מה... כל 4 הקרמות הללו הן למעשה השלכות של התנהגויות. (בכללן מחשבות, תכנים מנטליים, רגשות, מניעים, אך גם כמובן גם התנהגויות בפועל בעולם)
לתפיסתו של פטנג'לי פעולות יוצרות אפקט (סאנקארות ווארנות – שהן צורות של אפקט שנותר כמעין צלקות המשפיעות על הקארמה של האדם או היצור).
אולם כך קורה -לתפיסתו - רק במצב שבו לאדם יש סוג של התקשרות (טובה או רעה) (Attachment) אליהן. למעשה -יטען פטנג'לי - רק במצב זה יוותרו עקבות זכרון מהן, או יוותרו שאריות בצורת סאנקארות או וארנות.
אותו אוסף של עקבות או סאנקארות ימחקו רק כאשר רצף הקשרים הסיבתי והתודעתי יקטע – כך יקרה -טוען פטנג'לי- במצב קיצוני ביותר והוא כאשר הפועל, הפעולה והאובייקט מפסיקים להתקיים – אוסיף ואומר לכל הפחות כישויות נפרדות ונבדלות.
*בהקשר זה סאמייאמה או סמאדי הוא מצב בו קיימת אחדות וזהות בין שלוש אלו והוא השלב האחרון – או לייתר דיוק נאמר שמבין 7 שלבים שונים של סמאדי האחרון יהיה זה בו לא נותר כל זרע – מצב הקרוי נירביג'א סמאדי - סמאדי -אחדות ללא כל זרע אפשרי לפריחת המשך הקארמה.
אם כן 4 הקארמות הן :
1. קארמה שחורה: למעשה מדובר בקארמה "רעה" כמובן שכאן ניתן לקיים דיון על טיבו של הרוע אך נניח לצורך הדיון שהמסורת מכתיבה לעצמה באופן כללי כלליי התנהלות, כמו למשל בפרקי היייאמות והנייאמות, אך לא רק - כמובן.
2. קארמה לבנה: קארמה שמקורה פנימי – היא אינה תוצאה של "פעולה כלפי העולם החיצון" ואינה נקבעת על ידי האופן בו נהג אדם כלפי החוץ או אחרים בחוץ- אם ניתן להתבטא כך. וייאסה יטען כאן שמקורה בדרך כלל בהתנהלות כגון, התנזרות, התכנסות, למידה ומדיטצייה על... ניתן לראות כאן את העקבות הברורים של הגדרת הקארמה יוגה מפרק 2, (טאפאס, סוואדיאיאה, אישווארה פראנידאנה).
3. מעורבת שהיא לבנה ושחורה: היא כשמה תוצר של פעולות משני הסוגים, זהו למעשה מצב המאפיין את מרבית בני האדם כל העת. כאן קארמה מעורבת לבנה נוצרת – לא רק כפעולה פנימית אלא גם כפעולה חיצונית אך "טהורה". למעשה ישנן פעולות שיוצרות כמובן בו בעת קארמה משני הסוגים - מעורבת – אחד מפרשני היוגה סוטרא האריהארה-אננאנדה מצביע על דוגמאות לכך, למשל: "שמירת ממון לעצמי שבה טמונה לכאורה פגיעה באחר שאיני חולק עימו" וכיוצא באלו מקרים רבים.
4. קארמה שאינה לבנה ואינה שחורה זהו מצבו של היוגי אליבא דה פטנג'לי, כלומר מצב שבו אין למעשה יצירת קארמה. יותר מכך ה"צבר" הקרמתי שלו נגוז – בדרך כלל כתוצאה מהתכחשות או הימנעות מהקשרות לפירות מעשיו מכל סוג.
למעשה כאן נשבר הרצף הסיבתי, רצף הזיכרון וההתוויה של עקבות המעשים כך שלא נותרות עוד סאנקארות בהתהוות והאחרות שעולות אט אט נעלמות מחוסר עניין ורלוונטיות לפועל – הפועל לא פועל עוד מתוך תודעת הפועל: כלומר מ " אני הוא העושה".
חשוב שנזכור כאן את הסוטרא הקודמת 6.4 המדגישה שכוחות שנוצרו שלא מהתבוננות (סמהאדי) הם אינם כאלה שמביאים למצב של אידוי הקארמה. כלומר גם מי שהשיג כוחות (סידהי) אך באופנים אחרים (למשל מלידה, מנטרות, טאפאסייה וכו) -מניח פטנגאלי - ימשיך וייצר לעצמו קארמה משלושת הסוגים.
הסיבה לכך היא שעדין פעולתו של הפועל מתבצעת מתוך "אני" ("אהנקרה- שמשמעו "אני הוא הפועל"). זוהי למעשה קלשה או מקור סבל, בדיוק מסיבה זו שהיא ממשיכה לייצר קראמה מסוג כלשהו.
במילים אחרות, כל עוד הפעולות נעשות ממקור אכזב של הזדהות עם אני המהווה חלק מהקיום (פראקריטי) התוצאה היא פעולה מכוונת מטרות כלשהי שמונעת שחרור קארמתי ומוסיפה עוד עוד נדבכים.
לסיכום פטאנג'לי מנסה להראות לנו את מצבו של היוגי -שהוא אחר ורק אצלו קיים ככזה. מצבו שונה במהותו – מתוך כך שסיגל לעצמו שינוי התנהלותי או טרנספורמציה של שינוי פעולה.
הוא פועל ללא מטרת "השגת הפרי למעשיו" וללא תודעת ה"אני הוא הפועל" עם כי הוא ממשיך לחלוטין להתנהל בעולם הנגלה ככל אחד אחר וזו גדולתו ובכך חי ללא קרמה לבנה שחורה או מעורבת וחורג מעבר לקיום הסבל.
Comments