כמה מילים על דארשאנת הסאמקאייה אחות או אם ליוגה....

1. סאמקאיה או סאנקאיה (שתי האפשרויות נמצאות בשימוש), היא אחת מתוך 6 דרשאנות (זרמים) בפילוסופיה או בתרבות היוגית – ונחשבת לאחת העתיקות שבהן (עם כי חלוקות מאוד ולא ברורות כלל מקורותיה אופן התפתחותה השפעותיה ומקורותיה).

סאמקאיה היא תפישה או השקפה מהסוג הקרוי דואליסטי. תפיסה דואליסטית היא כזו המניחה שביסודה קיימים שני יסודות ראשוניים, כאלו שלא ניתן לכנסם לכלל אחדות ראשונית. למשל תפיסות בתורת הנפש שמניחות שיש גוף ויש נפש שאיננה ניתנת להסבר בצורה חומרית היא תפישה דואליסטית. לעומתה תפישה מטריאליסטית או כזו שמאמינה – למשל – שנפש איננה אלא עיבוד עצבי במח ואין לה קיום נפרד כלל היא אחדותית ולא דואליסטית.

אם כן -כאמור- סאמקאיה היא דואליסטית מובהקת ויותר מכך למעשה כל מהותה מבוססת על שוני מהותי זה בין שני יסודות – ללא הנחה זו היא למעשה מתאדה כליל.

2. סאמקיה רואה את המציאות כמורכבת משני עקרונות או ישויות נפרדות

· פורושה – (מודעות או רוח -נרחיב בהמשך)

· פרקריטי – (כל השאר - כולל האדם כולו והעולם כולו)

פורושה: מתוארת במודעות החווה (המתבוננת) במהותה ובטהרותה. היא מוחלטת, לא ניתנת לפיצול, עצמונית ועצמאית (אם כי לא בלתי תלויה כפי שנראה בהמשך),. חופשית לגמרי, מעבר לכל תפישה או גילוי של התודעה התופסת או החושיות – ואיננה למעשה כלל ניתנת לתיאור מילולי אולי מלבד בתארי שלילה (זאת נגזרת ישירה מנוכחותה הנפרדת מכל מה שניתן לתיאור). איננה יוצרת ואיננה נוצרת, היא איננה ניתנת להשגה (שכן היא הראשונית והנפקדת ולכן בהגדרה לא ניתנת לתפישה על ידי גורמים "נמוכים" ממנה. כל הגדרה של פורושה היא למעשה המשגה המגיעה מתוך פרקריטי והיא כשלעצמה נעלמה.

פרקריטי: היסוד הראשוני ביותר של כל מה שקיים מעבר לפורושה. פרקריטי כגולמי הוא לא מובחן (אולי ניתן לתארו או להשוותו למושג תוהו ובוהו מספר בראשית). ביסודו היא בלתי פעיל וחסר מודעות.

פראקריטי -ככזה- נתפס בסמקייה כגורם הסיבתי הראשוני האחראי לתפיסתנו ולהתנהלותנו בעולם. הוא קרוי גם העיקרון הראשון (pradhana) אך בו בעת מאחר והוא גולמי הוא כשלעצמו חסר כל הבחנה -ל ו אינטליגנציה - ומכונה לכן גם Jada (לא אינטליגנט).

3. לפרקריטי מיוחסים שלושה מרכיבים, כוחות או נטיות פנימיות ראשוניות ונצחיות. מרכיבים אלו קרויים גונות (trigunas).

שלושת הגונות הן:

· סטווה

· ראג'אס

· טאמאס

לכל גונה איפיונים יחודיים ולמעשה העירוב של כולן ביחסים ומידות שונות הוא הבסיס לקיום כל.

1. סטווה (sattva) מאופיין ב

· איזון ושיווי משקל

· קלילות

· בהירות

· עליצות שמחה.

2. רג'אס (Rajas) מאופיין ב

· דינמיות תנועתיות

· פעלתנות ואקטיביות

· עוררות והתרגשות

· כאב

3. טאמאס (tamas) מאופיין ב

· אינרטיות

· גולמיות מוצקות גסות

· כבדות

· חסימתיות

· עצלות חוסר תחושתיות

כל עוד פרקריטי נפרד ומצוי במצבו הראשוני הגונות למעשה במובן זה רדומות או מאוזנות לחלוטין (גונות תמיד קיימות אולם מצבן רדום). כאשר פרקריטי בא במגע עם פורושה מצב זה מתערער, או אז פרקריטי למעשה מתגלה ומתגלם דרך 23 יסודות הדרגתיים הקרויים טאטוות. היסוד ה 24 הוא פרקריטי עצמו.

4. לטאטוות יש סדר ומדרג ובמובן מסוים קיים ביניהן סדר היווצרות, והן מדורגות על פי מעין סדר, מהראשוני והעדין למאוחר יותר ולגולמי יותר.

היסוד הראשוני ביותר קרוי בודהי(2) (buddhi) הוא למעשה לכאורה הראשון שבוקע מתוך פקריטי העדין המורכב ביותר מבין כולם. לבודהי תפקיד מפתח בסאמקייה בכל הקשור לאינטראציה עם פורושה – ולאור הקשר הקרוב בין סאמקייה ליוגה תפקידו מרכזי גם במסורת היוגה.

הבודהי הוא למעשה האינטלקט הגבוה, המבחין היצירתי, המעמיק הבוחן.

היסוד הבא קרוי אהמ\(נ)קרה(3) (ahmkara) נהוג לראות אותו כמקור האני או זהות האני. האני כפועל בעולם מתוך תודעת עצמיותו כאני נפרד.

לאחריו מאנאס(3) (manas) המאנאס הוא אותו תפקוד של האני הנוגע להתנהלות מול העולם ביומיום כגון הקשר לחושים, הבנת תפקידים, התנהלות חברתית, וכיוצא באלו – במובן זה נחשב כנחות ביחס לבודהי.

בהמשך נפרד פרקריטי לעוד 20 מרכיבים (טאטוות) המחולקים כל אחד למקבצים של 5 "יסודות" כל אחד:

המקבצים הם :

1. חמשת החושים.

2. חמשת יכולות (אברי) העשייה.

3. חמשת היסודות הראשוניים (או חמשת תשתיות החושים).

4. חמשת האלמנטים הגולמיים.

נעבור עליהם אחד אחד:

1. חמשת אברי החושים (ג'נאננדרייה)

עיניים (4) אוזניים (5) משטח העור (6) אף (7) לשון (8)

2. חמשת אברי העשייה (קארמינדרייה)

ידיים (9) רגליים (10) דיבור (11) אברי הרבייה (12) אברי העיכול(13)

3. חמשת היסודות הראשונים (טאנמאטראס)

צליל (14) מגע (15) צורה (16) טעם (17) ריח (18)

4. חמשת האלמנטים היסודיים: (מהאאהבוטס)

אתר (19) אוויר (20 ) אש (21) מים (22) אדמה (23)

הג'יווה היא המצב בו ישנו חיבור בין פרקריטי (המציאות כולה) לבין פורושה (המתבונן) זאת לעומת המצב המנוגד בו ישנה נפרדות (תובנתית) הקרוי קאייוואליה.

החלוקה למרכיבים איננה מובנת מעליה ואפילו מעט מתמיהה. למשל:

1. ראשית חמשת אברי העשייה נחשבים על פי סאמקייה לאיברי חושים.

2. טאנמאטראס הם לכאורה המקורות שמהם "ניזונים" איברי החישה ובמובן מסוים מציעה הסאמקייה שהמהאבוטס לכאורה נובעים מתוך הטאנמאטראס. הקשר הוא לא מובן מאליו ואולי אפילו מוזר ובוודאי לא אינטואיטיבי לתפיסתנו.

עם זאת החלק הקשה ביותר להבנה – בעייני- במסורת הוא הדואליזם הרדיקלי ובו בעת הקשר המהותי והמורכב שבין שתי הישויות היסודיות פורושה ופרקריטי.

כיצד אלו מתקיימות יחדיו? מה אופי ההשפעה ההדדית עם ישנה כזו כלל, זו על זו?, ובו בעת מה המשמעות של הפרדתן? יותר מזה פורושה מקבלת תארים שונים כמו המתבונן, הנהנית הטהורה ואחרים (מוזכר מעלה באיפיון פורושה) כיצד ניתן להכיל עליה תארים?.

חשוב מאוד להדגיש כי סאמקאיה אינה רק גישה דואליסטית, בהקשר לפורושה היא גם דוגלת ב"פלורליות של פורושות" במילים אחרות בקיומן של "פורושות" רבות, בניגוד למשל לאדוייטה שרואה בהאטמאן ישות יחידה גם אם זו קיימת אצל כל אדם ואדם.

5. פראקריטי במהותו הוא אדיש, ראשוני ביותר, אולם כאשר הוא בא במגע עם פורושה נוצר מהלך. נוצרת השתנות במצב הגונות, מצב זה בו האיזון מופר הוא הבסיס להיוצרות והופעת המציאות כפי שמוכרת לנו ,השונות, הנבדלות, ההתרחשויות, התהליכיות.

סאמקאייה, במובן זה ,היא לא תפיסה "הסברית". פראקריטי אינו ההסבר למציאות אלא הוא עצמו הדבר, התהליך, בהתפתחותו. הוא תיאור ההתנסות ותיאור היחס והקשר בין תופעות תהליכים ויסודות בעולם הנגלה.

כל מה שמתרחש, כל תופעה, היא תוצאה של מאזנים, של יחסים השתנות ותנועה של שלוש הגונות השונות.

חשוב לשים לב שהקשר והיחס בין שלושת היסודות או הכוחות הללו (הגונות) לבין 23 המרכיבים או ההתגלמויות המתפשטות של פרקריטי אינו ברור כלשעצמו ומובן מאליו כלל. מה מקומם של כוחות אלו? מה מעמדן הקיומי של הגונות? איך ומניין הן מגיעות? האם הן נפרדות? האם הן בגדר תארים בלבד ולא ישויות בעלות מעמד בעולם הנגלה?

6. סאמקאייה מעניקה לבודהי היסוד הראשון והמעודן ביותר מעמד ייחודי ביותר. במובן מסוים בודהי הוא המקשר (במובן בו בכל זאת ניתן לתאר כאן קשר) בין פרקריטי לפורושה. הוא מעין "מתווך" או כלי להתגלות, כלי תיווך לפורושה ביחס לפרקריטי וגילוייו השונים (כאשר בודהי עצמו הוא אחד מגילוייו עם זאת).

יותר מכך- כל תהליך מנטלי, מודע, רפלקטיבי תודעתי הוא כזה רק ואך ורק בהקשר לפורושה. במובן מסוים נאמר שהוא כזה רק כל עוד הוא "מואר" על ידי פורושה. תודעה או מודעות – לתפיסת סאמקאייה – היא "הארה" הפנייה של "כוח מאיר" כלפי הנתפש הצורני הנגלה. לפורושה ישנו תפקיד מהותי ועמוק ב"יכולת התודעתית" המהאט או הבודהי כשלעצמו הוא בחסר עדין, ולכן במובן זה הוא יוצר קשר כלשהו – כמה שלא יהיה ברור איך ובאיזה מובן – עם אותה ישות נפרדת המאירה אותו ובכך מכוננת תודעה מתבוננת יציבה לא תלויה המצויה מעבר לכל הנתפש ככזה.

לזה מצטרף קושי נוסף – מהותי – בסיסי והוא ש "אהנקארה" - אותו יסוד המכונן את תחושת ה"אני הפועל והקיים"- "סבור" כי הוא זה ש"אחראי", הוא זה שתופס, פועל, מבין ומודע כאשר למעשה הוא איננו אלה צוואר בקבוק במערכת. הוא במובן מסוים מאפשר ללא ספק את ההתנהלות בעולם אך מאידך -במובן עמוק של המילה – יוצר את הבלבול, את ההטעיה. הוא לכאורה או שלא לכאורה לוקח את מקומה של פורושה לעצמו "תחושת האני המודע העושה המלא".

7. מקור הסבל: סאמקיה אם כך רואה את הטעות או הבורות ,(אויידיה) כבסיס וכמקור למעגל הגלגולים (סאמסרה) והסבל. חוסר ההבנה של מבנה המציאות הוא היסוד לאומללות. הדרך לשיחרור היא בתהליך הבנה.. השיחרור הוא בהבנת הנפרדות המהותית בין פורושה לפרקריטי. ביכולת למגר את שלטון האהנקרה – בפתיחת הגבולות והצימצום, מהאני לעצמי גדול, נפרד, שונה מהותית. (במובן הזה ישנה שונות משמעותית בינה לבין היוגה שדוגלת בכלי שיחרור אחרים).

8. פורושה אינה משועבדת, היא חופשיה תמיד. פרקריטי הוא המשועבד. משועבד לעצמו לאוסף חלקיו. לכאורה ניתן לומר שהמודעות תהיה תמיד מעל תוכן המודעות (מעל עצמה) ולכן פרקריטי עצמו כתוכן המודעות אינו יכול שיהיה המודעות – המעגל האינסופי נובע מהשיעבוד העצמי של פרקריטי ושל מרכיביו זה לזה, כאילו רודף אחר זנבו. פורושה משוחררת תמיד, אולם היכולת להבנה זו חייבת לעבור דרך בודהי אלא שזה כשלעצמו עדין כלוא בפרקריטי על אף היותו ראשוני ביותר.

היוגה במובן זה נחלצת לעזרת סאמקאיה, לכאורה הסאמקאיה מציעה את הפיתרון השכלתני אולם כיצד ניתן להכיר באמצעותו את עומק חווית היסוד עד כדי הגעה למשוכנעות בצורך ובנכונות של להניח לתפישת העולם הקודמת? איזו סוג של ידיעה נדרשת ? סביר להניח -וכאן אומנם מעדיפה היוגה את ההכרה הישירה על פני ההיסק או הידע ממקור מוסמך - שנדרשת חוויה אחרת לכך, היוגה מציעה את המתודות המדיטטיביות הגבוהות יותר ואת התירגול החזרתי המעמיק ככלי השיחרור.